הקלטת תזמורות ומקהלות בהופעות חיות
  www.arielrecordings.022.co.il
אריאל הקלטות
יום ה', כה’ באב תשע”ז
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
הרמקול האלקטרו-סטאטי הוא רמקול בעל שיעור עיוותים זניח. בפרק זה אסביר את עיקרון פעולתו. (ע"מ לשמור על פשטות ההסבר, לא הוכנסו שרטוטים ונוסחאות, הנדרשים, בדרך כלל להסבר ממצה יותר)
11:43 (15/06/17) Ariel Arielly

2. "הרמקול האלקטרו-סטאטי" ישנו חוק בפיסיקה – "חוק קולון" – האומר: "אם יש לנו שני מטענים חשמליים הנמצאים במרחק ידוע זה מזה, יפעל ביניהם כוח (משיכה – אם הפוכי סימן או דחיה – אם שווי סימן) יחסי לגודלם של המטענים ויחסי הפוך לריבוע המרחק שביניהם". על עיקרון זה מבוסס הרמקול האלקטרו-סטאטי. נטען שני לוחות במטענים חשמליים הפוכי סימן ונקבל כוח שימשוך אותם זה לזה. נטען את הלוחות במטענים זהים – נקבל כוח הדוחה אותם זה מזה. או קיי. העיקרון מובן. אבל, איך עושים זאת בפרקטיקה? ניקח שני לוחות מתכת מחוררים כרשת (נקרא להם "סבכות"), נציב אותם במרחק מסוים זה מזה (נניח, חצי ס"מ) ביניהם נמתח יריעת פוליאסטר (חומר פלסטי חזק מאד), אשר מצופה בשכבה מוליכה דקה ביותר (כמה אלפיות מ"מ) (למשל זהב – מתכת שאינה מתחמצנת) ונחבר את השלושה ע"י מסגרת מחומר מבודד השומרת כי יריעת הפוליאסטר תהיה בדיוק במרכז המרחק בין הסבכות. עכשין נחבר מקור מתח גבוה (בערך 1500 וולט), קוטב אחד שלו לשתי הסבכות ואת הקוטב השני ליריעת הפוליאסטר באופן שיתחבר לשכבת הזהב. מכיוון שקוטביות המתח בין הסבכות לבין היריעה הפוכה, היריעה תימשך בכוח שווה לכל אחת מהסבכות ולכן לא תזוז ממקומה. אם נשנה את המתח הנמסר לסבכות, למשל, לסבכה אחת נגדיל את המתח ולשניה נקטין, הצד שלו הגדלנו את המתח ימשוך חזק יותר את היריעה מאשר הסבכה שבצד השני ולכן, היריעה, בהיותה אלסטית, תנוע ותתקרב לסבכה בעלת המתח הגבוה. אם נקטין את המתח לסבכה הראשונה ונגדיל לשניה, היריעה תנוע לצד הסבכה השניה. תופעה זו ניתן לנצל ולהשתמש במערכת שתיארתי ליצירת רמקול. ה"יריעה" היא, בעצם, ממברנה הנעה עפי מתח חשמלי שנמסר לסבכות (שזהו האות החשמלי המייצג את הקול) והיריעה, בתנועתה קדימה ואחורה דוחפת את האוויר שלידה ובכך מייצרת צליל. מאחר ומסתה של היריעה אפסית, למעשה הכוח החשמלי הפועל עליה יומר כולו להנעת האוויר. ויותר מזה. בהיות היריעה בעלת מסה זניחה, היא יכולה לנוע בתאוצות כמעט בלתי מוגבלות ומשמעות הדבר כי יש ליריעה יכולת לנוע גם עפ"י שינויים קלים ביותר ומסובכים ביותר של האות החשמלי, שכאמור, מייצג את הצליל אותו אנו רוצים לשמוע. והיוצא מזה – למערכת המתוארת – שהיא "רמקול אלקטרו-סטאטי" יכולת המרה מאות חשמלי לצליל אקוסטי בדיוק רב ביותר – כמעט ללא עיוותים. אז היכן, בכל זאת יש בעיות? כזכור, כבר ציינתי קודם בהרצאה, כי ע"מ לקבל עוצמה ידועה של צליל, ככל שהתדר גבוה יותר, נדרשת אמפליטודה קטנה יותר של שינוי לחץ האוויר ולהיפך – ככל שהתדר נמוך יותר צריך אמפליטודה גדולה יותר. ע"מ לקבל שינוי נתון בלחץ, יש צורך לשנות נפח של גוש אוויר. שינוי הנפח הוא מכפלה של שטח הפלטה הדוחפת את האוויר באורך התנועה שלה. כלומר, אם ברצוננו לשנות נפח גדול של אוויר, אנו נזקקים לפלטה גדולה שתנוע מעט או פלטה קטנה שתנוע הרבה. ברמקול אלקטרו-סטאטי, אורך מהלך התנועה של הממברנה מוגבר מאחר ובינה לבין הסכות ישנו מתח גבוה מאד ואם הממברנה תתקרב למרחק קטן מידי מאחת הסבכות, עלולה להיווצר פריקה חשמלית (ניצוץ) שעלולה לשרוף את הממברנה באותו מקום. מגבלת אורך התנועה של הממברנה מכתיבה כי שטח הממברה חייב להיות גדול. וזה באמת, אחד המאפיינים של הרמקול האלקטרו-סטאטי – רמקולים אלו הם בעלי שטח מאד גדול (במילים פשוטות – רמקול גדול). רק, מכיוון שמדובר בשטח, הרמקול יהיה גדול בשטחו אך דק מאד, יחסית לרמקול דינאמי. מימדיו של רמקול אלקטרו-סטאטי יכולים להיות חצי מטר על מטר וחצי! למרות שדאגנו כי הרמקול יהיה בעל שטח גדול, ע"מ שיוכל להעביר את התדירויות הנמוכות, עדין הרמקול נשאר מוגבל ובדרך כלל לא יירד מתחת ל-100 הרץ. ישנם יצרנים המוסיפים בתחתית הרמקול תיבה גדולה בה נתון רמקול דינאמי המשמש Sub-Woofer וישנם המעדיפים להשתמש ברמקול חיצוני, שישמש להעברת הנמוכים שמתחת ל- 100 הרץ.

 
 
חדשות






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | הצטרף לרשימת תפוצה | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS